החלטה בתיק תא"מ 2426-04-09

רקע כללי והבקשה:

1.      לפני בקשת התובע בת.א. 2895-01-10 לאפשר לו לצרף חוות דעת של השמאי מר בסול כרם.

2.      התביעות נשוא ההתדיינות עוסקת בתאונת דרכים בה היו מעורבים מספר רכבים על פי הנטען ביום 22.9.2008.

3.      לכתבי התביעה צורפו חוות דעת של מר מרזוק כמיל.

4.      בחקירתו הנגדית של מר מרזוק כמיל התברר כי לא הוא ערך את בדיקת הרכבים אלא מר כרם בסול. אין חולק עוד כי בעת שבדק מר בסול את הרכבים הוא לא היה רשום כשמאי רכב. אין חולק עוד כי באותה עת הוא כבר היה לאחר תקופת התמחות אצל מר כמיל מרזוק. אין חולק עוד כי בחוד מאי 2010

5.      התובע דאוד אמין, אשר אף צירף חוות דעת של מר מרזוק, עתר לאחר חקירת השמאי כי אתיר לו לצרף חוות דעת של מר בסול. בקשתו זו נדחתה על ידי ביום 1.2.2011 בנימוק כי בעת ביצוע הבדיקה לא היה רשום מר בסול כשמאי ובשים לב לאיסור לעסוק בשמאות.

6.      הנתבעת מס' 3 מתנגדת לבקשה וטוענת כי יש להחיל דין דומה על בקשת התובע מר פאוזי ג'מליה. משלא היה מר בסול מורשה בזמן הבדיקה לעסוק בשמאות חוות דעתו אסורה בהגשה.

7.      עוד טוענת בא כח נתבעת מס' 3 כי המועד להגשת חוות הדעת חלף לו מזמן.

דיון והכרעה

סטיה מהחלטת ביניים

8.      אכן בזמנו לא התרתי לתובע אמין דאוד לצרף חוות דעת של מר בסול מאחר וסברתי כי בעת שבדק את הרכב הוא לא היה רשום כמתמחה או כשמאי ועל אסור עליו לעבוד כשנאי ללא רישום כדין. לכן במידה ואקבל את הבקשה הדבר יהווה סטיה מהחלטת ביניים קודמת.

9.      ההלכה הפסוקה קבעה כי בית משפט מוסמך לסטות מהחלטת ביניים מקום שחל שינוי בנסיבות אן מקום בו הגיע בית המשפט למסקנה כי ההחלטה הראשונה הייתה מוטעית (ראה: רע"א 8420/96 מרגליות נ. משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, 796).

10.  הנני סבור כי במקרה זה ההחלטה הראשונה שניתנה בעניינו של התובע אמין דאוד הייתה מוטעית מאחר ובינתיים ניתנה הלכה בעניין דומה בבית משפט העליון כפי שאבהיר להלן.

קבילות הראיה

11.  לאחרונה ניתן פק דין בבית משפט העליון ברע"א 7219/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ. בויראת נעים ואח' [לא פורסם, 11.6.2012). במקרה זה דן בית משפט העליון בשאלה האם ראיות שהשיג אדם שהיה מתאמן החקירות פרטיות קבילו להגשה עקב האיסור לעסוק כחוקר פרטי. במקרה זה השיב בית משפט העליון על שאלה זו בשלילה בנימוק כדלקמן:

"ם אם אניח כי החוקר מטעם המבקשת פעל בניגוד להוראות חוק החוקרים הפרטיים בעת השגת ממצאי החקירה - ואיני נדרש להכריע בעניין זה - אין הדבר כשלעצמו מוביל למסקנה כי פירות החקירה פסולים מלשמש כראיה במשפט. כשרות הראיה נבחנת בנפרד מחוקיות האופן שבו הושגה (ע"פ  115/82 מועדי נ' מדינת ישראל , פד"י לח(1) 197 (1984)). לאמור: אין הראיה נפסלת אך משום שלצורך השגתה הופר דבר חוק. אמנם, כלל זה אינו חזות הכל ונקבעו לו בחקיקה מספר חריגים. כך למשל, סעיף 13 לחוק האזנות סתר פוסל ממצאים שהושגו תוך הפרת החוק מלשמש כראיה בבית המשפט. הוראה דומה ניתן למצוא בסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות. אלא שלא כך בחוק החוקרים הפרטיים, בגדרו לא נמצאה כל הוראה הפוסלת ראיות שהושגו שלא כדין. משום כך סבורני כי לא היה מקום להורות על פסילת הקלטת והתמליל מטעם זה, ואף לא מן הטעם כי הן הושגו תוך הפרה לכאורה של כללי האתיקה החלים על חוקרים פרטיים.

מדברים אלה אין להסיק כי הפרת חוק החוקרים הפרטיים נותרת לעולם ללא מענה וכי איש הישר בעיניו יעשה. אלא שהתרופה להפרת חוק החוקרים הפרטיים אינה מצויה במישור הראייתי, כי אם במישור המשמעתי והפלילי (וראו לעניין זה סעיפים 25 ו- 30 לחוק החוקרים הפרטיים)."

12.  בדומה לענייננו חל איסור על אדם לעסוק בשמאות ללא שיהיה רשום כשמאי. יחד עם זאת אין שום הוראה בחוק הפוסלת ראיה אשר הושגה על ידי אותו אדם תוך הפרת האיסור.

13.  יתרה מכך, מר בסול כיום שמאי. אין כל מניעה כי יחתום על חוו דעת ופעולה זו חוקית לחלוטין.